חזון חדש בהוראה

מ. מקלפלין, ג'. טלברט *



תשומת ליבם של מחדשים בחינוך נתונה לאופקים חדשים עם חזון חדש, בו נוטלים הלומדים חלק מרכזי כחוקרים, משערי השערות ומכווני הלמידה של עצמם. המורים משמשים כמדריכים, מאמנים, מאתגרי חשיבה ומנחים את הלומדים בבחינת רעיונות והקשרים חדשים. תכנים ותהליכים שזורים זה בזה.

החזון משקף חדרי כיתה בהם תלמידים ומורים רוכשים יחד ידע. עובדות עומדות בבחינה מתמדת והבנה מושגית מהווה מטרה, הלומדים פותרים בעיות, עוסקים בניתוח בקרתי וחשיבה ברמה גבוהה. חזון זה נקרא הוראה לשם הבנה.

האופקים החדשים משקפים שינוי בכווני ההוראה והלמידה. את מקומן של תפיסות מסורתיות לגבי המורה (כמעביר ידע), תופסים רעיונות חדשים קונסטרוקטיביסטיים, של מורים המבנים את הידע יחד עם תלמידיהם. מורים המצפים מתלמידיהם להסביר את רעיונותיהם, לחזק אותם עם טיעונים, לתמוך במסקנותיהם ולחתור בנחישות להשגת מטרותיהם. הלומדים לא רק מגלים בקיאות בעובדות, אלא, חוקרים, מדמיינים, מעלים טיעונים הגיוניים ופותרים בעיות.

חזון זה של הוראה לשם הבנה דורש שינוי בדרכי ההוראה. הוא דורש מהמורים ללמוד:

לשתף לומדים בצורה פעילה בהבניה של ידע.
לעצב תפקידים חדשים של לומדים.
לעצב תפיסת תפקיד שונה של מורה, המתבססת על ראייה כוללנית ומעמיקה של הידע.
לגבש מיומנויות פדגוגיות של מנהל כיתה, שיאפשרו למידה פעילה מצד הלומדים.
לרכוש הבנה מעמיקה בתחום דעת, שתאפשר להם גמישות ושיקולי דעת פדגוגיים מתאימים להוראה לשם הבנה (הכוללים בחירת מושגים ותהליכים, תכנון פעילויות הוראה, יצירת הקשרים בתוך תחום הדעת ומחוצה לו).

המורה זקוק להבנה וידיעה את הלומד. עליו להכיר ולדעת את התפיסות וההבנות הקיימות אצל הלומדים לגבי הנושא הנלמד. עליו להיות מסוגל להתייחס לידע זה דרך עיני תלמידיו, לפרש את הערותיהם, שאלותיהם וההתנהגויות הלימודיות שלהם, כדי לנקוט בהתערבות המתאימה.

הוראה לשם הבנה דורשת מהמורה לנקוט באסטרטגיות מנהל כיתה חדשות, היוצרות נורמות והתנהגויות לומדים המקדמות את הבנתם. מערכת היחסים בכיתה מאופיינת על-ידי שיתופיות, תמיכה חברתית להתנסות ובדיקת רעיונות חדשים, דיאלוגים המתרחשים בין הלומד לבינו, בינו לבין עמיתיו, בינו לבין המורה מסייעים לפיתוח מערכת יחסי גומלין בין מורה ותלמידים.

מנהל לומדים בתפקידיהם החדשים מציב אתגר בפני המורים. הוא דורש מהמורים מודעות לגבי תרבות חדר הכיתה, לדפוסים של שיתופיות, לרמות של אמון וקבלה. האקלים החברתי ישקף סביבה בה יכבדו רעיונות של לומדים, סביבה בה כל הלומדים נוטלים חלק בלמידה והנורמה תהיה לקיחת סיכונים אינטלקטואליים.

המורים צריכים ללמוד להתאים דרכי הוראה ולמידה אינטראקטיביות, קונסטרוקטיבי סטיות ואחרות לצרכים השונים של תלמידיהם. אין משמעות הדבר פסילת אסטרטגיות הוראה מסורתיות. מתודת ההוראה ושילובה בהתנסות בצורה גמישה תתרחש בהתאם למטרות ההוראה והלמידה ובהתאם לדינמיקה הכיתתית.

הוראה לשם הבנה דורשת אסטרטגיות חדשות של הערכה הכוללות ניתוח רפלקטיבי של המציאות בכיתה והערכה מעצבת של תהליכי החשיבה של הלומדים.

החזון החדש של למידה לשם הבנה דורש שינוי מדיניות ושינוי בפרקטיקה של המורים. החזון החדש הזה מעביר מסרים ערכיים שונים בקשר לסמכות, לאחריות ולידע. המורים נדרשים להיות לומדים, לבדוק ולבחון את דרכי ההוראה שלהם ולהתחדש כל הזמן בידע התוכני והפדגוגי שלהם. תפיסת התפקיד של מורה ולומדים משתנה, ציפיות ודאגות של הורים וקהילה אודות "בית-ספר אמיתי", או, "ידע אמיתי" דורשות התייחסות. עולות שאלות רבות לגבי הכשרת מורים והתכניות להכשרת מורים.

החזון של הוראה לשם הבנה, של לומדים ומורים המעורבים בהבניה של ידע חדש, מבטיחה להם סוג למידה שהיא בעלת ערך לפרט ולחברה. זהו סוג ההוראה המערב לומדים בתהליכי שאילת שאלות והצבת בעיות, חיפוש פתרונות ותשובות ובמרדף אחר הבנה עמוקה יותר של עולמם.

בהקשר לחזון זה מתעוררות שאלות קשות שיש להתמודד עמן ולהבינן, המתייחסות לארגון המדיניות הדרושה המאפשרת הוראה ולמידה מסוג כזה. יש להתמודד עם סוגי המקורות הדרושים להבניית הידע הדרוש, המחויבות בקרב המורים וסוג השינויים החייבים להתרחש במציאות הקיימת.




*  מתוך: Cohen D.K. ,(ed), ( ), Teaching for Understanding, Jossey-Bass Pub., San-Fransisco. תרגום ועיבוד תקציר: שרה צחר