הגישה המדעית-טכנולוגית


פרופ' האס (‎2000) סבור כי בגיל הצעיר יש לחנך לערכי המדע האלה:
‎1. ללימוד ערך משל עצמו (בלא תכלית שמחוצה לו), לשם הנאה אינטלקטואלית.
‎2. יש להקפיד על היושרה בהתייחסות לעובדות כמות שהן, בלי להיות מוטה בשל דוגמות אלו ואחרות.
‎3. ראוי להיות אמיצים ולחשוב באופן עצמאי, גם בניגוד למוסכמות מסוימות.
‎4. ראוי שלא להיכנע לסמכות משום סוג (כגון הסמכות של חכמי העבר, של בני-סמכא באקדמיה, של מוסדות השלטון וכיוצא בהם).
‎5. ראוי לנהוג גמישות במחשבה ולהיות בעלי תושייה בעשייה, בד בבד עם היכולת להבחין בקשיים ולהעז לנסות כיוונים חדשים.
‎6. ראוי לפעול מתוך ביקורת עצמית בלתי משוחדת, בספקנות מתמדת, בנכונות להעמיד כל דבר לבדיקה מחודשת ובהבנה שאין אמת מוחלטת.
‎7. ראוי לשאול שאלות ולהיות מסוגל לקבל מצבים של העדר תשובה והעדר ודאות.
‎8. הסקרנות.
בבסיס החינוך למדע בחטיבה הצעירה עומדת האמונה שהילדים סקרנים מטבעם, שואלים שאלות על תופעות ואירועים בסביבתם מתוך עניין ורצון להבין ולדעת, מחפשים תשובות תוך כדי ניסוי וטעייה, פתוחים להתנסויות בחומרים וב"חפצים" ומסוגלים לבנות "תיאוריות", להציע הסברים לגילוייהם. מבחינה זו יש מן המשותף לילד ולמדען. כל שעל המחנכים בחטיבה הצעירה לעשות הוא לאפשר לילדים את מימוש תכונותיהם ה"מדעניות", בעזרת סביבה לימודית המעודדת חקירה, בדיקה, התנסות בתהליכים, התבוננות בתופעות, שאילת שאלות, הצעת תיאוריות והפרכתן.
בחטיבה הצעירה, פינות המדע משולבות בסביבה הלימודית. בפינות אלו מקורות מידע מגוונים (מילוליים וחזותיים) ומכשירים לעשיית ניסויים ולאיסוף נתונים. החצר היא חלק מסביבת הלמידה שבה חוקרים. התכנים מאורגנים בנושאים כילוליים (=אינטגרטיביים), המאחדים את תחומי המדע, הטכנולוגיה והחברה. התכנים מבוססים על תכנית המסגרת לגן-הילדים ועל תכנית הלימודים במדע וטכנולוגיה בבית-הספר היסודי (תשנ"ט), בתכנית דו-שנתית או תלת-שנתית שכל חטיבה מפתחת כחלק מתכנית הלימודים הבית-ספרית.
הדגש הוא על חקר הסביבה הקרובה (=תופעות אקלימיות, בעלי חיים וצמחים, האדם וגופו - לרבות חינוך לגהות ולבריאות, חקר תהליך וכדומה) ועל ייצוג הידע בדרכים מגוונות (=כתב, ספרות, תרשימים, דגמים). החצר משמשת סביבה עשירה לחקר וללמידה.
חלק מלימודי החברה נעשה באמצעות המשחק הסוציו-דרמתי. הוא כולל פינות המייצגות את המסגרות שהילד נתקל בהן בחיי-היום-יום כמו הבנק, המשרד, המרפאה, המרכול ומשק הבית. הילדים בונים ומפתחים פינות אלו בשילוב חקירה של הסביבה החברתית הקרובה ושימוש בכלים לאיסוף נתונים (כמו תצפיות, שאלונים וסקרים).
חשיבות מיוחדת נודעת למקומה של הטכנולוגיה, בעיקר למקום המחשב, בחטיבה הצעירה. בטכנולוגיה בכלל ובמחשב בפרט משתמשים במערכות רישום לסוגיהן. טולצ'ינסקי (‎1997) מציינת כי כיום מתפתח והולך קיטוב בין קהילות המשתמשות אך ורק במערכת של ספרות וכתב ובמעט מאוד "חפצים" הניתנים לייצוג באמצעי רישום (כגון נייר ועיפרון) ובין המשתמשות במערכות של סמלים וכתב מגוונים (גם מחשבים, אריזות ומכשירים טכנולוגיים). בחברה שהתבססה רק על הספר היה קשר ישיר בין המילה כתובה לחומר (=טקסט על נייר). בחברה מרובת-"חפצים" מתפתח תהליך של בידול בין השיח לחומרים. יתר על כן, בשימוש בטקסט במחשב, הגבולות בין הקורא לכותב מיטשטשים, הקורא נכנס "פיסית" אל תוך הטקסט ואופן הקריאה משתנה (אין עוד דפדוף בדפים ממשיים). ועוד תופעה: עד כה התייחסנו אל הציור של הילד כאל דבר מה ילדי, ראשוני. הכתב נחשב למעשה מתוחכם של מערכת התרבות הפורמלית. עתה אנו עדים לאיקוניזציה גוברת, כגון בהוראות לגיהוץ, לכביסה, לשימוש במכשירים, בסרגלי הכלים שבמחשב וכולי. מתפתחות מערכות מוסכמות של סימנים שאינן תלויות-שפה. היודע להשתמש במערכות האלה נחשב לאוריין יותר ממי שאינו יודע להשתמש בהן. כיום, מה שנחשב בעבר ל"פרימיטיבי" בהתפתחות הילד, נעשה לנורמטיבי במערכת התקשורת האלקטרונית. כיוון שהילדים פועלים עם הטכנולוגיה כפי שהם פועלים עם "חפצים" אחרים שבסביבתם (לרבות השפה) - בהתנסות פעילה וישירה, בניסוי וטעייה וביחסי-גומלין חברתיים, - שילוב המחשב כחלק מן ההתנסויות החינוכיות הפורמליות מגיל צעיר מעניק כמה יתרונות, כמפורט להלן (‎Nastasi ואחרים, ‎1993):
פיתוח האוריינות הטכנולוגית וגיבוש הכללות בעניין תפקיד הטכנולוגיה בחיינו;
השבחת הכשירויות הלשוניות, שכן הילדים מפתחים יחסי-גומלין חברתיים תוך כדי הפעילות במחשב, יוצרים סיפורים בעת משחקיהם הדרמתיים במחשב ומשתמשים בו כבמכונה של כתיבה, ציור ועריכה (‎Berman & Lahm, June & Wright, 1993);
חיזוק תחושת השליטה בסביבה אצל ילדים וחיזוק של הדימוי העצמי החיובי שלהם ושל יכולותיהם לייצג את רעיונותיהם במערכות ייצוג מגוונות (=כתב, ציור, תרשים, צליל ותמונה) (‎Dwight & Davidson, 1993);
גישור הפער שבין העולמות שהילד חי ופועל בהם - הבית, בית-הספר, ספריות, חוגי העשרה, מוזיאונים, מקומות ואתרים, - חיוני להצלחתו האקדמית; ואכן הגישור נעשה באמצעות כניסה למערכת תרבות פורמלית מרובת "חפצים", המאפשרת "שיוט" בין מערכות ייצוג ושימוש עשיר בהן לקבלת מידע ולהפקה יצירתית של ידע (‎Chard & Forman, 1993).
בחברה הישראלית של ראשית האלף השני, הסכנות לקיטוב חברתי-תרבותי גדולות. על פי נתוני השנתון הסטטיסטי לשנת ‎1999, רבים מהילדים חיים בעוני וסובלים מחסכים סביבתיים. רק אם ייכנס הילד אל מערכת החינוך מוקדם, בגיל הפגיע לחסכים אך גם רגיש להתערבות מפצה, ורק אם תאפשר לו מערכת החינוך התנסויות אורייניות מגוונות ורציפות, שבמהלכן יבין כי הטכנולוגיה היא כלי התורם לתפקודו וילמד לעשות בה שימוש מושכל, יהיה אפשר למנוע את הקיטוב הנ"ל.
בחטיבה הצעירה ניתן מענה לצורך הזה. הילדים מתקדמים בה ברצף התפתחותי במערכות הפורמליות של הכתב ושל הייצוג האלגברי והטכנולוגי. מהירות ההתקדמות היא אישית, בתהליך דינמי, בתכניות לימודים המשלבות גישה כילולית (=אינטגרטיבית) ובהקשר חברתי שבו לפעולות-הגומלין הרב-גיליות תפקיד מרכזי.