החטיבה הצעירה - הבסיס העיוני


במדינת ישראל מתקיימת חלוקה מבנית לשלושה אגפי-גיל. לכל אגף ואגף אפיונים ייחודיים, דגשים משלו, תכנית לימודים שהותוותה בהשפעתו ופרשנות משלו למדיניות משרד החינוך. האגף לחינוך קדם-יסודי ממונה על מסגרות החינוך המיועדות לילדים עד גיל שש. מסגרות אלו כוללות מעונות-יום, גני טרום-חובה וגני חובה. האגף לחינוך יסודי ממונה על מסגרות החינוך לילדים בגילים שש עד שתים-עשרה.
החטיבה הצעירה חורגת מן המבנה הזה. היא פועלת במסגרת החינוך היסודי והיא חלק מבית-ספר שבע-שנתי, שהילדים מתחילים ללמוד בו בגיל חמש (ולא בגיל שש, כמקובל במרבית בתי-הספר בארץ). לאגף לחינוך קדם-יסודי שמור תפקיד הפיקוח המקצועי על ענייני הגן.
גם מבחינת ארגון-הלומדים, מציעה החטיבה הצעירה מבנה השונה מהרווח בארץ. בעולם מקובלים שני סוגים עיקריים של בתי-ספר, מבחינת מבנה ארגון-הלומדים בהם: בית-הספר המדורג ובית-הספר הבלתי-מדורג (גודלד ואנדרסן, 1963). המבנה הנפוץ בארץ, בייחוד בחינוך היסודי ובחינוך העל-יסודי, הוא ארגון הלומדים בכיתות-אם חד-גיליות. זה מבנה מדורג.
החטיבה הצעירה חורגת מן המבנה הנ"ל. ארגון-הלומדים בה רב-גילי, על פי רעיון בית-הספר הבלתי-מדורג. כיום ב - 15 בתי-ספר (מ- 145 בתי-ספר שבהם פועלות חטיבות צעירות) מנסים ליישם גם בכיתות האחרות בבית-הספר את רעיון בית-הספר הבלתי-מדורג. עוד היבט ארגוני שבו החטיבה הצעירה נבדלת משאר המערכת בישראל הוא ארגון הצוות. בחטיבה הצעירה מתבטל המבנה של מחנך אחד לכיתת-אם אחת והמורה נחלץ מבדידותו המקצועית ש"מאחורי דלת הכיתה". בחטיבה הצעירה פועל צוות של שני מחנכים (ב"בית" דו-גילי) או שלושה (ב"בית" תלת-גילי) ועובדת חינוכית (סייעת) אחת.
נוסף על השינוי הארגוני, מציעה החטיבה הצעירה גם שינויים בתפיסת הסביבה הלימודית-חינוכית ובטכנולוגיה הפדגוגית, הנגזרים מן הידוע כיום על התפתחותם של ילדים צעירים ועל דרכי למידתם, מניתוח המציאות בתקופה שבה על מערכת החינוך לפעול ומן הידע והניסיון שנצברו בנושא החטיבות הצעירות בארץ. החטיבה הצעירה מאפשרת השתלבות טובה של הילד בבית-הספר, משום שהיא מפחיתה את החרדה המצבית (בדרך של יצירת רצף חינוכי וריכוך המעבר מן המערכת הגנית אל הבית-ספרית) ובזכות ארגון-הלומדים הרב-גילי, ארגון הצוות, תכנית הלימודים ודרכי ההוראה-למידה הנהוגות בה.